השופט א' רובינשטיין:
א. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט זמיר) מיום 27.1.08 בתיק בש"א 10870/07. סקירה ממצה של הרקע לבקשה מצויה בהחלטת השופט דנציגר (מיום 24.6.08) בבקשת המשיבות לעיכוב ביצוע (רע"א 4710/08 Proneuron Biotechnologies Inc נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (לא פורסם) פסקאות 5-2), ולהן נפרט את עיקרי הדברים בלבד.
רקע
ב. בשנת 2005 נחתם הסכם רשיון (להלן ההסכם) בין המבקשת והמשיבות, במסגרתו העבירו המשיבות למבקשת זכויות שקיבלו מהמשיבה הפורמלית (להלן חברת ידע), במולקולה שפיתחה האחרונה. בין היתר התחייבה המבקשת לערוך ניסוי קליני מתוכנן היטב לבחינת יעילות המולקולה בטיפול במחלה שאינה טרשת נפוצה, לאחר שהתרופה קופקסון אשר פותחה על יסוד המולקולה הוכחה כיעילה למחלת הטרשת הנפוצה. בהסכם נכללה תניית בוררות, לפיה סכסוכים בין המבקשת והמשיבות, אם אין בהם פגיעה אפשרית בזכויותיה של חברת ידע, יידונו בהליך בוררות בלונדון לפי כללי LCIA (London Court of International Arbitration) ויחול עליו הדין הישראלי. במקביל, נחתם הסכם משולש (בין המבקשת, המשיבות, וחברת ידע) שנועד להסדיר את זכויותיה של חברת ידע כבעלת הקניין הרוחני (להלן ההסכם המשולש), בהסכם זה נקבעה סמכות שיפוט ייחודית לבתי המשפט בתל אביב.
ג. בשנת 2007 הגישו המשיבות המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ה"פ 468/07) בה התבקשה הצהרה, כי המבקשת הפרה את ההסכם בנסיבות המזכות את המשיבות בסעד של ביטול (התבקשו סעדים הצהרתיים נוספים הנגזרים מהאמור). נטען, כי המבקשת הפרה את חובתה לערוך ניסוי כאמור. תחת זאת, כך נטען, ערכה המבקשת, בחוסר תום לב ומתוך שיקולים עסקיים שונים, ניסוי רשלני שאינו עומד בסטנדרטים מדעיים ראויים עד כדי סיכון חיי המשתתפים (להלן הניסוי). ביום 20.5.07 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968, המשיבות התנגדו לבקשה, חברת ידע טענה שאינה צד לסכסוך ולא הביעה עמדה.
החלטת בית המשפט קמא
ד. ביום 27.1.08 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. לאור עמדת חברת ידע קבע בית המשפט, כי אין מדובר בסכסוך שחברת ידע היא צד לו, או שזכויותיה עלולות להיפגע כתוצאה ממנו - ולפיכך כי הסכסוך אינו מוחרג מתניית הבוררות. משנקבע כי תניית הבוררות חלה, נדרש בית המשפט ליישומו של סעיף 6 לחוק הבוררות:
"6. עיכוב הליכים על פי אמנה בין-לאומית
הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וחלה על הבוררות אמנה בין-לאומית שישראל צד לה והאמנה קובעת הוראות בענין עיכוב הליכים, ישתמש בית המשפט בסמכותו לפי סעיף 5 בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן".
כיון שאין חולק כי על תניית הבוררות שלפנינו חלה האמנה בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ (להלן אמנת ניו יורק או האמנה; כתבי אמנה כרך 10, עמ' 15), ואין חולק כי אין מתקיימים שלושת החריגים המאפשרים לבית משפט שלא להפנות את הצדדים לבוררות ("זולת אם הוא מוצא שההסכם האמור בטל ומבוטל, או משולל כוח-פעולה, או איננו בר ביצוע"; סעיף 2(3) לאמנה) - בחן בית המשפט את השאלה, האם בידו שיקול דעת שלא לפעול "בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן".
ה. בעקבות קביעת בית משפט זה בפרשת hotels.com (רע"א 4716/04 hotels.com נ' זוז תיירות בע"מ (לא פורסם)) מפי השופט גרוניס, "מוכן אני להניח, כי ייתכנו מקרים יוצאי דופן בהם רשאי יהיה בית המשפט להימנע מעיכוב הליכים, וזאת אף אם לא התקיים אחד משלושת החריגים האמורים", נקבע, כי האינטרס הציבורי בבירור המחלוקת בישראל מצדיק בנסיבות הימנעות מעיכוב הליכים:
"בעצם בירור השאלה - האם הכל [הניסוי - א"ר] נעשה כשורה, אם לאו - יש אינטרס ציבורי מובהק מן המעלה הראשונה; יש בכך גם כדי לענות על דרישת 'המקרה הנדיר' שמצדיק התגברות לא רק על סעיף 5 אלא גם על סעיף 6 לחוק הבוררות (ביחד עם היות הן הדין החל והן הנתבע ישראלים)".
בפרט נדרש בית המשפט לכך שהליך הבוררות יהיה חסוי, ואשר ייקבע בו לגבי טיב הניסוי לא יהא גלוי לציבור. אשר לטענות המבקשת, כי הניסוי נערך באופן מקצועי וראוי, וכי הרשות המתאימה לבירור השגות בעניינו הן הרשויות הרגולטוריות, קבע בית המשפט:
"אין זה המקום לבחון, בודאי לא לקבוע, האם הניסוי היה תקין או מסוכן מבחינה בטיחותית, מדוע נבחרה המתכונת שנבחרה, איזה מידע נמסר לרשויות ולחולים ומתי. די בכך שפרוניורון הניחה על שולחן הניתוחים (השיפוטי) עניין שעל פניו נראה ראוי לבירור מעמיק ויסודי. עצם העובדה שישנם גופים מוסמכים אחרים, שבדקו או שבודקים או שמוסמכים לבדוק את הסוגיה, איננה גורעת מסמכותו של בית המשפט לדון בה, גם אם אגב בירורה של מחלוקת חוזית".
סוף דבר דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב הליכים. מכאן הבקשה דהאידנא.
טענות המבקשת
ו. נטען כי לפי סעיף 6 לחוק הבוררות, הפניית הצדדים לבוררות היא הפניית חובה (דעת הרוב ברע"א 1407/94MEDITERRANEAN SHIPPING CO. S.A. נ' CREDIT LYONNAIS, פ"ד מח(5) 122; וכך גם בש"א (מחוזי ירושלים) 1729/05Can West Global Communications Corp נ' עזור (לא פורסם); ת"א (שלום תל אביב) 17047/94 סויסה נ' אריאלי, פ"מ נו(4) 36). נטען, כי בפרשת hotels.com אכן נפתח פתח צר של שיקול דעת (אליו נדרש בית המשפט בשנית ברע"א 8024/06Dolphin Maritime Ltd נ' קרוז וורלד דיזנהויז בע"מ (לא פורסם)), אך כי מדובר באמרות אגב שלא התכוונו לשנות מההלכה הקיימת. נטען איפוא, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי נתון לו שיקול דעת שלא לעכב את ההליכים שבפניו.
ז. עוד נטען, כי אפילו נתונה מידה מסוימת של שיקול דעת, לא היה בנסיבות מקום לחרוג מהוראות האמנה. נטען, כי גם ביחס להסכמי בוררות "פנימיים" (שאין האמנה חלה עליהם) נקבע שקיומו של עניין לציבור אינו מצדיק התעלמות מתניית בוררות (ע"א 550/75 מורלי נ' בגון, פ"ד ל(2) 309; רע"א 6233/02 אקסטל בע"מ נ' קאלמא ווי תעשיה, שיווק אלומיניום זכוכית ופרזול בע"מ, פ"ד נח(2) 634) - קל וחומר שאין בו כדי להצדיק התעלמות מהוראות האמנה ומהפניית המחוקק.
ח. עוד נטען, כי שגה בית המשפט בכך שלא איזן את האינטרס הציבורי, אל מול האינטרסים הנוגדים: הן אינטרסים כלליים (דוגמת כיבודן ועידודן של תניות בוררות), הן אינטרסים נקודתיים (העובדה שהניסוי כבר הסתיים; שרוב החולים שנטלו בו חלק לא היו מישראל; וחוסר תום הלב הנטען כלפי המשיבות). עוד נטען, כי האינטרס הציבורי אליו התייחס בית המשפט קמא ("בעצם בירור השאלה - האם הכל נעשה כשורה, אם לאו - יש אינטרס ציבורי מובהק") אינו רלבנטי לסכסוך החוזי בין הצדדים - וכי הוא בא על סיפוקו במסגרת בדיקה שעורכים בפועל הגופים הרגולטוריים (אשר כמותם קיימים גם ביתר המדינות בהן נערך הניסוי. נטען, כי שאלות אלה מצדיקות מתן רשות ערעור. עוד נטען, בקצרה, לגופו של הסכסוך עם המשיבות, ולגבי הרקע להגשת המרצת הפתיחה, אך אלה אינם מענייננו.